<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זכאי תלמידו של ר' שמעון בן יהודה</h1>
<h2>דף לח.</h2>
ר' זכאי תלמידו של (ר' יהודה ושל) ר' שמעון [בן יהודה] תלמידו של (ישמעאל) [ר' שמעון], גרסי' במס' שבת פ' המוציא הל' קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה [ע"ט ע"ב] תניא רצועות תפילין עם התפילין מטמא את הידים, בפני עצמן אין מטמא את הידים ר' שמעון בן יהודא אומר מש"ר שמעון הנוגע ברצועה טהור עד שיגע בקציצה ר' זכאי אומר משמו הנוגע בקציצה טהור עד שיגע במזוזה עצמה, וברייתא זו בתוספ' דמס' ידים [פ"ב], ונראה כי ר' זכאי זה הוא ר' זכאי הנזכר בברכות פ"ג הל' לא יתכסה במים הרעים [כ"ה ע"ב], ת"ר כמה מים הוא נותן כל שהן ר' זכאי אומר רביעית וברייתא זו בתוספת' דברכות פ' הקורא את שמע [פ"ב], ובגמרא דידן אמר רב יוסף מחלוקת לבסוף אבל לכתחילה דברי הכל כל שהוא וא' דאמרי אמר רב יוסף מחלוקת לכתחילה אבל לבסוף דברי הכל ברביעית, א"ל רב יוסף לשמעיה זיל אייתי לי רביעתא כר' זכאי, פר"ח פסק וקיימא לן בין בתחילה בין בסוף רביעית מים דהיינו ביצה ומחצה ע"כ פר"ח. והא דר' זכאי במס' נזיר נמי בסוף גמרא ראשונה דג' מינין [ל"ח ע"א], דגרס' התם א"ר אלעזר עשר רביעיות הן נקט רב כהנא בידיה חמש סומקתא וחמש חיוריתא ופרכינן התם והאיכא כמה מים נותן לתוכן כל שהן, ר' זכאי אומר ברביעית, ומשני בפלוגתא לא קמיירי, פי' אפילו היכא דהכל מודין בו ולא פי' לנו אלא את המחלוקת כגון הכא ולא הוזכרה בבריתא לא תחילה ולא סוף אלא בסתם נחלקו דלת"ק מים כל שהו ולר' זכאי רביעית בההיא רביעית לא קמיירי, והשתא לא תיקשי ללשנא בתרא דרב יוסף דאמאי לא מקשינן והא רביעית לבסוף דהכל מודים בו, דכיון דבסתם פליגי שפיר קאמר בפלוגתא לא קמיירי. ובירושלמי [ברכות פ"ג ה"ה] תני גרף אחד של רעי ואחד של מים צריך להרחיק ממנו ד' אמות, ושלפני המטה נותן לתוכו מים כל שהו ויקרא ואם לאו לא יקרא, ר' זכאי אומר נותן לתוכו רביעית מים יקרא ואם לאו לא יקרא, ומהו כדי רביעית וכיצד בתוך רביעית אחד כלי גדול ואחד כלי קטן ולא ידענא מאי הוא, וקשה לי מאיזה טעם התירו לבטל מי רגלים שאסרה התורה העימוד [ברכות כ"ה ע"א] דמשמע דכל זמן שהן בעין אסור לקרות כנגדן דבעינן והיה מחנך קדוש, ועיקרן של בית המרחץ מפני שמשתינין שם כדאיתא במס' ע"ז פ' כל הצלמים [מ"ד ע"ב] במרחץ של אפורדיטי שהשיב ר"ג ואמר וזו עומדת על הביב וכל אדם משתין לפניה ואמר לו אין משיבין במרחץ לאחר שיצא, דאפילו הזמינו של בית המרחץ מיבעי' ליה לרבינ' את"ל יש זימון לבית המרחץ יש יד או אין יד והכי איתא בסוף גמרא שניה במס' נדרים [ז' ע"א] ופליג אסוגיא דפ"א דמס' שבת [י' ע"א], ומה טעם לא הזקיקוהו לבטל ברוב דהא מקרא נפקא דהא דאין מכניסין מי רגלים בעזרה, כדאיתא בפ"א דמס' כריתות בברייתא דפיטום הקטורת [ו' ע"א], דגרסי' והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד, וגרס עלה מסייע ליה לר' יוסי בר חנינא דאמר קודש תהיה לכם כל מעשיה לא יהו אלא בקדושה, וגרסי' נמי בזבחים פ' דם חטאת הל' כלי חרס שיצא [צ"ה ע"א] אמר רשב"ל מעיל שניטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו משום שנאמר לא יקרע, ופרכינן והא בעי שבעה סמנין דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דם חטאת צריכין שבעה סממנין ותניא והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין בעז' מפני הכבוד, וכי תימא דמבלע להו בהדי שבעה סממנין וכו' עד אלא דמיבלע להו ברוק תפל דאמר רשב"ל רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד, ומאי שנא הכא דלא הצריכוהו לבטל ברוב, דאין לפרש הא דאמר רב המנונא [ברכות כ"ה ע"א] לא אסרה אלא כנגד העמוד דוקא בשעה שיוצאין מפי האמה אבל בכלי לא דלא בא למעט אלא כשנפלו לארץ ועדיין מטפיחין דאז לא נאסר לקרות כנגדן משום דר' יונתן, דר' יונתן רמי כת' ויד תהיה לך מחוץ למחנה ומשמע מקום ואין צריך לכסות רק שיצא חוץ שאפילו הילוכן שם אין כאן יראה בך ערות דבר וכת' ויתד תהיה לך וחפרת וכסית את צאתך שצריך לכסות, לא קשיא כאן בגדולי' שהן בעין אעפ"י שכלה העמוד, כאן בקטנים שכלים בנפילתן לארץ ומתפזרין ואינן בעין, אבל כשהן מכונסין בכלי ברור שמסריחין יותר מכשיצאו מחדש מן הגוף. וכן משמע בירושלמי בסוף הפ' [ברכות ספ"ג] דגרס' התם ר' בא מחמיר במים מן הצואה מן שטתיה בדין היה אפילו עשויה כעצם (מותרת אלא) [אסורה] משום ממשן קיים מים אין ממשן קיים, מכלל דאם ממשן קיים כגון בכלי אסורה אפילו מן התורה, ונ"ל לפי הדחק לפרש דהיינו טעמא דקים להו לרבנן דמים אפילו כל שהו מבטלין את הזוהמא דברור שאין האיסור אלא מפני הזוהמא וכיון דנתן לתוכן מים מבטלין הזוהמא ועשאום כאילו נבלעו בקרקע למר כדאית ליה אפילו אין בו רביעית למר ברביעית או בתחילה או בסוף דומיא דרוק תפל שמערב עם מי רגלים בשעת כיבוס הבגד ונר' דרוק תפל דמצרכינן עם כל אחד ואחד מן הסמנין לכבוס כתם או בגד בהרות מיעוט הוא אצל הסם שמעביר עליו חוץ מרוק תפל כשמעבירו בפני עצמו, ומי רגלים דמעביר על הכתם שהחמיצו, ובגמרא תנא כמה חימוצו ג' ימים ואז יותר חזקים ומסריחין משעת יציאתן מן הגוף וכ"ש שאסור לקרות כנגדן כשהן מכונסין בכלים, דהא צואת כלבים כשנותן לתוכן עורות הרי הוא כצואת אדם, דאע"ג דבגמרא דידן [ברכות שם] בזמן שנתן לתוכו עורות הירושלמי [פ"ג ה"ה] בשעה שנותן לתוכן עורות הילכך בגמרא דידן נמי היינו בשעה שהוא נותן עורות שאין מחמיצין ומסריחין יותר כדתניא המקמץ צואת כלבים לענין מומין [כתובות ע"ז ע"א] ולעניין עלית רגל דפטור [חגיגה ד' ע"א] מפני שאין יכול לעלות עם כל זכורך מפני שריחן קשה.
